הצילום ככלי לביטוי יצירתי

כל החושים צריכים להיות ממוקדים מאד כאשר אנו מצלמים, ולשלב ראיה כוללת של כל הדברים הכרוכים בכך. לעבור בעצם למימד אחר, במובן של לצאת מהראיה הגשמית הרגילה ולראות דברים נוספים בצורה מופשטת יותר, מעבר למובן הצורני שלהם.

מפתח צמצמם ומהירות תריס אשר יתרמו להדגשת המסר, טמפרטורת צבע – white balance
אשר תעניק מימד ועומק נוספים לצילום ואיזה אורך כדי להשתמש כלומר איזו עדשה תתאים
להעברת המסר.
הכל עומד ומצפה שם במרחב סביבנו, בכל הדברים הפשוטים והיום-יומיים הסובבים אותנו,
המחכים שנבוא ונשתמש בהם ליצור את הביטוי לעולם הפנימי האישי שלנו. אנו מתחילים
מנקודת אפס, מריק מוחלט; מעין התרוקנות של ה"אני" הפנימי, של כל התחושות המופשטות,
עד ליצירת צורה מסוימת לרעיון. בתום היצירה היא מפסיקה להיות ה"אני" שלי, אלא
עומדת בפני עצמה ומצפה לצפיה ולהתבוננות. השימוש בצילום ככלי ליצירה תורם מאד
לפיתוח השליטה הטכנית, לדיוק טכני ומחשבתי, ללקיחת אחריות ולמיקוד בבחירת
המסרים שאנו רוצים להעביר. האמנות אף שימשה כלי יצירתי בשימוש הפסיכולוגי של נפש האדם.
אפילו זיגמונד פרויד, שיבח את האמנות ואת האמנים על שהגיעו בדרך אינטואיטיבית לגילויים,
שהפסיכואנליזה הגיעה אליהם בעמל רב. היצירתיות בכללותה והצילום בפרט הם כלי
לעידון התוקפנות, לביטוי של משאלות מודחקות והפיכתן לצילום – מביעה זאת.
היצירתיות היא כלי כמו החלום, הקרוב לתהליכי החשיבה הראשוניים, ומונעת לעתים נסיגה
לתוך עולם דכאוני.
האמן חווה לעתים תחושות חסר ובדידות, והיצירה מביאה לישועתו של האמן/היוצר,
ממלאת חלל זה ומחזקת אותו.
האמן יוצר ממקום של עולם מפורק,אבוד והרוס,מתוך התת-מודע,והוא המניע אותו ליצור
עולם חדש שיהווה עבורו עולם שלם,מרגיע ומלא. כל היצירות כולן,החזקות והחשובות ביותר,
נוצרו מתוך הרס, כאב, סבל ופרוק, ומההרס נוצרו התיקון והיצירה.
אותי הצילום הוביל גם לשימוש באמנויות אחרות,כגון פיסול ועיצוב.
כדאי לכם לבדוק לאן הוא ייקח אתכם.