חשיבות תיאוריה מוסיקלית

חשיבות למידת תיאוריה מוסיקלית וניפוץ מיתוסים

מיתוס- אם אלמד תיאוריה אהיה פחות יצירתי מכיוון שאחשוב על טכניקה ולא על רגש בזמן ההלחנה.

אנחנו חיים בתוך מערכת חוקים של הטבע. הטבע מצוי בהרמוניה מוחלטת וחוקיו קבועים. אחנו נמצאים בתוך המערכת גם אם נרצה וגם אם לא, גם אם נהיה מודעים לאותה מערכת וגם אם לא. אם לא אהיה מודעת לכח המשיכה ואקפוץ מקומה שמינית במחשבה יצירתית שאני יכולה לעוף, מה לדעתך יקרה?

כשאנו משתמשים במוסיקה ככלי להבעת רגשותינו, למעשה אנחנו משתמשים במתמטיקה של הטבע לטובתנו.
אם נהיה תלמידי כיתה א ונדע חיבור וחיסור פשוט, נוכל במקרה הטוב לקנות חטיף בסופר ולהבין אם מחזירים לנו עודף נכון.
אם נהיה פרופסורים במדעי הפיזיקה הקוונטית כבר נבין את המערכת שאנו נמצאים בה בצורה רחבה יותר ונוכל להתקדם יותר מבחינת קריירה והשגיות, כי כל דבר אחר בתחום כלול במסגרת הידע שלנו.


כך גם במוסיקה.
אם נדע כמה אקורדים או שמות של תווים שמתורגמים לאנגלית מתוך תוכנה ליצירת מוסיקה, נוכל ליצור דברים מאוד פשוטים, וגם תמיד ניתקל בבעיות כשזה מגיע ללידים (סולואים), הרמוניות, ועיבוד.
אנחנו נלך לפי תחושות בטן ולפי "מה שנשמע טוב" והרבה פעמים זה יכול לצאת מהסולם ולהיות דיסהרמוני לאדם שמבין יותר במוסיקה ומה שרוב האנשים לא יזהו כמהלכים לא נכונים במוסיקה, אדם שמבין יזהה את זה מיד. וזה משהו שיכול לפגוע באמן באופן ישיר כשזה מגיע לחברות תקליטים, ולהצלחה בינלאומית מכיוון שבחברות הגדולות עובדים אנשים עם ידע רחב, ולא רק בגימיקים ובמה שהולך היום.
אם נתבונן באופן אובייקטיבי, אפילו במוסיקה אלקטרונית שמתבססת בעיקר על סאונד טוב ועל יצירתיות בסינטזה, אלה שהצליחו בגדול רכשו ידע מוסיקלי, וזה בהחלט אחד הדברים העיקריים שגרמו להם להצליח ברמות בינלאומיות.

האדם הממוצע ששומע מוסיקה, יאהב או לא יאהב את המוסיקה מסיבות שנסתרות ממנו עצמו.
דוגמא אישית- הרבה לפני שלמדתי סאונד הייתה להקה שמאוד אהבתי אבל לא יכלתי להקשיב לאלבומי אולפן שלהם, אלא רק לאלבומי הופעה חיה.
אחרי כמה שנים הבנתי שהסאונד היה כל כך נורא באלבומים שלא יכלתי לשמוע את זה. באותו זמן הסיבה הייתה נסתרת ממני אבל היא מנעה ממני לשמוע את אותה להקה.
ככה האדם גם יסרב לשמוע מוסיקה שהיא דיסהרמונית, מעובדת בצורה לא נכונה ועוד דברים שיוצאים מחוסר ידע תיאורטי.

לסיכום, אם נרכוש את הידע התיאורתי, למעשה נבין בצורה יותר טובה את המציאות והחוקים שגם ככה אנחנו נמצאים בתוכם, וכך יהיה לנו הרבה יותר חופש ושליטה על היצירות שלנו.
בניגוד למחשבה שזה ימנע מאיתנו את השימוש ברגש, נוכל להשתמש באותו רגש שאנחנו רוצים להביע בצורה שתגיע ליותר אנשים, ובצורה יותר רחבה.

מיתוס- אם אלמד פיתוח קול, זה יהרוס את האישיות הייחודית בקול שלי ואני אהפוך להיות כמו כולם.

בדומה ללימודי התיאוריה, כשאדם לומד לשלוט בטכניקה העדינה של השירה המקצועית הוא פותח את עצמו דווקא לתחום רחב יותר של סגנונות. הרבה אנשים סבורים שה"אישיות" בקול שלהם הינה צרידות, שירה בלי פתיחה של הפה ועוד. כשלומדים טכניקות שירה שונות, אפשר אחרי אימונים ונסיון להגיע אפילו לצרידות ושירה חלשה בלי לפגוע בגרון. האדם נוטה להתרגל לדברים מסויימים ולהסתפק בהם. כמו כן, הוא מתרגל לקול שלו כמו שהוא ואם המורה מציג בפניו טכניקה שגורמת לקול שלו להשמע שונה- בד"כ יותר חזק, יותר נקי, לעיתים הוא מרגיש שזה לא מתאים לו מכיוון שהתרגל לקול הרגיל שלו - אבל זה לא הופך את זה ליותר יפה או יותר טוב.
כמו כן, השליטה בטכניקה הווקאלית נותנת לאדם חופש טוטאלי להתעסק אך ורק עם הרגש, כי אין בפניו מכשולים כמו מנעד, החלפת תדרים בצורה חלקה ועוד.

לסיכום, למידת טכניקת שירה נכונה לעולם לא תיקח את האישיות הווקאלית של האדם אלא להפך, תתן לו יותר חופש להביע את עצמו בלי לפגוע בגרון שלו.

לסיכום המאמר, למידת התיאוריה והטכניקה רק עוזרת לנו לפתח את האישיות הייחודית שלנו, ואת הרגש הפנימי שאנחנו רוצים להביע. זה פותח לנו יותר אפשרויות הבעה ויכול לקדם אותנו לרמות מתקדמות של הצלחה.