הגיטרה והקצב הברזילאי - עולם ששווה להכיר

כשהייתי בברזיל לפני מספר שנים, הסתובבתי ברחובות ריו דה ז'אנירו וראיתי הרבה מראות קשים- ילדים עניים מקבצי נדבות, בתים מוזנחים ומלוכלכים, אנשים שמנסים להתקיים מכל דבר אפשרי וכמעט אף פעם לא מצליחים. אנשים שחיים בשכונות עוני מהקשות בעולם בתוך מדינה שהשילטון בה כל כך מושחת, שפוליטיקאי ממוצע מרוויח עשרות אלפי ראלים לחודש (שווה ערך לפי שניים בשקלים), כאשר שכר המינימום החודשי של פועל העובד במשרה מלאה, מספיק בקושי לשק תפוחי אדמה.

הסתובבתי ברחובות, הסתכלתי על האנשים וניסיתי להבין איך זה, שיחד עם כל הקושי, והמחסור האינסופי, כשהם חיים מהיד לפה, בקושי מוצאים מקום לישון, ומקבצים נדבות לאוכל, הם עדיין כל כך שמחים?

מצאתי את התשובה מהר מאוד. בריו דה ז'אנירו ובכלל בברזיל, בכל פינה, בכל רחוב, בכל בית, בחוף הים, בבתי הקפה, בבארים ובמקומות הבילוי, בכל משפחה ובמיוחד, כמעט בכל ברזילאי אמיתי, נמצאה התשובה- זאת האהבה למוסיקה ולקצב הברזילאי.

בכל ערב, לא משנה מי, מה ואיפה, הברזילאים מנגנים ורוקדים. המוסיקה נשמעת מכל מקום. אנשים שרים, רוקדים ומנגנים מכל הבא ליד. בכולם נמצאת אהבה לאומית מאוד גדולה ואת השירים הברזילאים, כולם מכירים. דרך השירה והשמחה, הם שוכחים את כל הצרות, וזוכרים שכל עוד חיים, צריך להנות מהם ולהיות מאושר.

הקשר של הברזילאים למוסיקה, למקצבים ולריקודים שלהם הוא קשר שכמעט ולא ניתן לראות באף תרבות אחרת, ולפחות לא באף תרבות שנתקלתי בה בחיי. כמעט בלתי אפשרי למצוא ברזילאי שלא אוהב לשיר, לרקוד או לנגן. המוסיקה קשורה בכל ומהווה מרכיב מרכזי בחייו של כל ברזילאי. כמות המוסיקאים המוכשרים בברזיל היא אינסופית, והיצירתיות הייחודית שלהם היא, לדעתי, מפסגות היצירה העולמית.

מגוון סיגנונות המוסיקה שלהם מלא כמעט ככמות האנשים, וזה כמאה וארבעים מיליון תושבים במדינה שהיא כמעט בגודל כל אירופה. מצפון ועד דרום הסיגנונות משתנים מבחינת הכלים, המקצבים והריקודים. ברזיל מכילה ערב רב של עמים, מפורטוגלים, גרמנים, יפנים והולנדים עד לאינדיאינים ואפריקאים, שכולם התערו זה בעם זה ויצרו שילוב מאוד מיוחד והוא הברזילאי המצוי.

כך גם המוסיקה שלהם אשר התערבבה מכל הסיגנונות. השילובים של המקצבים השיבטיים, יחד עם עומק המוסיקה האירופאית יצרו סיגנונות מוסיקה מאוד שונים ומיוחדים. המוכרים מבניהם הם ה"בוסה- נובה" וה"סמבה" המגיעים בעיקר מאזור ריו דה ז'אנירו, אך ישנם עוד מקצבים מיוחדים ומעניינים לא פחות, כגון- השורו, המראקאטו, הפרבו, הסירנדה ועוד רבים אחרים.

הכלי הפופולרי ביותר במוסיקה הברזילאית הוא הגיטרה הקלאסית. כנראה משום שזהו כלי שקל להשיגו, יחסית בזול ואפשרי לקחת אותו לכל מקום. הברזילאים המציאו סיגנון נגינה חדש לגמרי על הגיטרה והחלו לגדל רבים מהוירטואוזים הגדולים בעולם לגיטרה קלאסית. הייחוד בניגנה הברזילאית נובע בעיקר מהמקצבים ומתפקידי כלי ההקשה הרבים שעברו התאמה במיוחד לגיטרה. השילוב בין תופים לכלי מיתר יצרו את הזרימה והחופשיות המאפיינים את המוסיקה הברזילאית.

היצירה הברזילאית עשתה שימוש ייחודי בגיטרה והכתיבה נעשתה תוך הכרה עמוקה של כל מה שיש לגיטרה הקלאסית להציע, והרפרטואר עשיר ואינסופי. כתוצאה מכך, אפילו לנגן שיר עם פשוט זו חוויה בפני עצמה, וברגע שמתחילים, קשה מאוד להפסיק והכיף רק הולך וגדל.

שמי יואב רונת, אני נגן גיטרה קלאסית וחשמלית, מלחין, מעבד, מורה לנגינה וסטודנט לקומפוזיציה באקדמיה למוסיקה ע"ש רובין בירושלים. בשנים האחרונות אני עוסק בעיקר בתחום המוסיקה הברזילאית ומנהיג הרכב של מוסיקה מקורית בהשפעות ברזילאיות, העונה לשם "עלמה קלמה". אני אוהב במיוחד את הגיטרה הקלאסית משום שהשילוב של המגע עם הידיים ומיתרי הניילון הרכים, מהווים בשבילי חיבור אמיתי ליצירה המוסיקלית. אני מאמין שהמוסיקה היא היצירה הכי מדהימה של האדם ובעזרתה ניתן לגלות עולם שלם של חוויות, הנאות וריגושים שלא ניתן למצוא בשום מקום אחר.

אני מאחל לכם המון הנאה והצלחה בהמשך דרככם המוסיקלית,

יואב רונת