מאמרים וכתבות

ג'ודי צאיג זה היה החלום הכי גדול שלי

מאת: ג'ודי צאיג    24.10.11
"זה היה החלום הכי גדול שלי" חמישה אנשים מספרים איך החליטו ללמוד לנגן באמצע החיים

  הוספת תגובה חדשה

אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של חוגל
לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.


 

  שלח לחבר

שלח את המאמר ל -



כל החוגים והפעילויות של גודי צאיג

הסיפור של כולם התחיל במילים
"זה היה החלום הכי גדול שלי"
חמישה אנשים מספרים איך החליטו ללמוד לנגן באמצע החיים
מאת: ג'ודי צאיג, מורה לפסנתר, אקורדיון ואורגנית, עם 30 שנות ניסיון.
לאחר כל כך הרבה שנים בהן לימדתי אנשים מבוגרים לנגן על כלי מקלדת, השאלה שאני תמיד שואלת כאשר פונים אליי ללמוד היא: "למה עכשיו?".
בכל פעם התשובה מתחילה במילים: "תמיד חלמתי לנגן".

הילה, 36, קדימה. עובדת בחברת היי טק, לומדת פסנתר כשנה.
"מילדות חלמתי לנגן בפסנתר, אבל להוריי לא התאפשר לקנות פסנתר. לאחרונה שמעתי מחברה בעבודה שהבן שלה לומד פסנתר ומתאמן באורגנית, אז לקחתי החלטה שגם אני אתחיל ככה. הלימוד פשוט מרתק וגורם לי אושר שאין כמוהו. אחרי שנתיים של שיעורים קניתי פסנתר, וזו התרגשות אדירה והגשמת חלום."

יעל, 40, אבן יהודה. אמא עובדת עם שני ילדים צעירים.
לאחר לידת הבת השניה החליטה להגשים את חלום ילדות והתחילה ללמוד פסנתר.
"קיבלתי החלטה שאני משתדלת להתמיד בה ולתמרן בין עבודה, ילדים ואימונים. אמנם קשה למצוא זמן להתאמן, אבל המאמץ שווה כל רגע. כשאני מנגנת אני משחררת את כל המעצורים ומתנתקת מהעולם – הנגינה היא כמו קרן שמש ביום גשום."

אבי, 54, קרית השרון. היה מאוהב באקורדיון עוד כילד, אך להוריו לא היו אמצעים לממן שיעורים.
"בכל פעם ששמעתי נגינת אקורדיון הרגשתי בבטן כאב של החמצה. השירים הישראליים והטנגו הדרום אמריקאי תמיד ריגשו אותי, ותמיד הייתי מאוהב בצליל של האקורדיון."
עכשיו, אחרי 4 שנות לימוד, אבי אומר:
"כשאני מתחיל לנגן אני עובר לעולם אחר. האקורדיון הוא כמו חבר לחיים. כשאני מתגבר על משהו טכני ומצליח להוציא מנגינות, יש לי תחושה אדירה. כל שיר חדש מוסיף לי עוד ביטחון ונותן לי הרגשה שאני אדם שלם יותר. אני מוכן לוותר על הרבה דברים בשביל המוזיקה – אחסוך בדברים אחרים כדי ללמוד יותר שירים."

דני, 47, פרדסיה. תמיד אהב לשיר ורצה ללמוד ללוות את עצמו באורגנית.
"תמיד הרגשתי החמצה שלא התחלתי בגיל צעיר יותר. מצד שני, אני בטוח שההתרגשות שלי כנגן מבוגר כבר לא הייתה קיימת אם הייתי מנגן מילדות."

בתיה,51, רעננה. אחרי 5 שנות לימוד אקורדיון שלחה לי מייל ובו כתבה:
"ההתחלה הייתה לא פשוטה. הייתי צריכה להתרגל לכלי, ללמוד תווים ובעיקר להמשיך להאמין שאני מסוגלת לנגן למרות הקושי. אבל נאזרתי בסבלנות וזה השתלם כל כך. כיום אני מרגישה מסוגלת ומוצלחת. הנגינה היא חלק בלתי נפרד ממני, וזכיתי. בכל פעם שאני מנגנת אני מתחברת לעצמי ומרגישה מאושרת."
מסתבר שאף פעם לא מאוחר להגשים חלום.
לשאלות פנו ל: ג'ודי צאיג, B.Mus.
30 שנות נסיון בהוראת הנגינה

לפעילויות ופרטים נוספים היכנסו ללינק הבא- https://www.hoogel.co.il/Content/CustomerAdvertisement.aspx?CustomerId=9921

  הוספת תגובה חדשה

אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של חוגל
לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.