לפני כשנתיים חברה טובה שלי הבריאה ממחלה ארוכה והרגישה שהיא צריכה להאט מעט את הקצב. שמחתי להזמין אותה להגיע לשיעור של וינאסה יוגה אצל מורתי הנפלאה ליאורה קסטנבוים. ההזמנה לשיעור יוגה מרגיע הובילה אותנו לדיון מעניין על האפשרות שלנו כבני אדם עסוקים, שאפתניים וחדורי מוטיבציה, לאפשר לעצמנו מרחב של התרגעות ומנוחה. האם רק כאשר אנחנו מגיעים למצב של אפיסת כוחות מוחלטת כמו מחלה, משבר או דיכאון אנחנו מסכימים להאט ולנוח? האם הגוף שלנו צריך לחוות התרוקנות מוחלטת של משאבים אנרגטיים על מנת שנרגיש מספיק בנוח כדי לעצור ולנשום? היוגה מציעה לנו גישה חדשה ומרעננת: נשימה כדרך חיים.
קצב החיים הנוכחי מלווה בהרבה מאוד מתח ולחץ. נראה שאין סוף לדרישות שלנו מעצמנו. להצליח, להתקדם, לממש את הפוטנציאל. כל כך הרבה רצון טוב שלא פעם מוביל דווקא לתחושה של בלבול, פחד וחוסר בטחון. אנחנו נאלצים להתמודד עם מתח רב בניסיון לשלב לימודים, עבודה, חיי משפחה, דאגה לפרנסה ושלל אתגרים נוספים שהחיים מזמנים לנו.
במקביל לטירוף היומיומי מופעל עלינו לחץ בלתי פוסק להיות יפים רזים ונחשקים. אך האם בסופו של עוד יום קדחתני אנחנו אמורים לעלות על אופני הכושר ולהמשיך לרוץ? האם זה הגיוני להכריח את עצמנו להרים משקולות כשאנחנו בעצם משתוקקים שמישהו כבר יוריד מעלינו מעט מהעומס?
היוגה מציעה אימון גופני מסוג שונה. אימון נעים ואינטליגנטי אשר מתייחס לאדם כמכלול שלם. שילוב מיוחד של תנועה ונשימה אשר מחזקת ומגמישה את הגוף, מקלה על המתח שנוטה להצטבר באזור הגב והכתפיים ובד בבד משקיטה את המחשבות ומרחיבה את הלב.
לעיתים כשאני מלמדת קבוצה חדשה, תלמידים מבקשים ממני להשמיע מוזיקה מרגיעה בסוף השיעור. בזמן שלי נדמה שאני מציעה להם את המרחב הכי מרגיע שיש: להרפות ופשוט להיות עם עצמם, הם עדיין משתוקקים למשהו חיצוני שיסיח את דעתם מעצמם. הכמיהה לגורם חיצוני שירגיע אותנו אינה מפתיעה לאור המציאות שאנחנו חיים בתוכה. אם נסתכל מסביב נראה שהחיים המודרניים מתוכננים באופן כזה שלא נצליח לפגוש את עצמנו לעולם: טלוויזיה, אינטרנט, פייסבוק, טלפונים סלולאריים ופרסום מאסיבי שחודר לכל מרחב המחייה ולא משאיר לנו רגע אחד לעצמנו. אנחנו כל הזמן זמינים, כל הזמן מגורים וכל הזמן מגיבים. היוגה מציעה לנו מרחב חדש של שקט בתוך המערבולת של חוסר השקט שאנחנו חיים בתוכה. שקט לגוף, שקט למחשבות ושקט לחושים.
הקצב המהיר שבו אנו חיים פשוט לא משאיר לנו מספיק זמן של רגיעה והנאה. אנחנו פחות ופחות מחוברים לרצונות שלנו ויותר ויותר למחויבויות ולדרישות שהצבנו לעצמנו. וכך קורה שעבור רבים מאיתנו המרחב העיקרי שמציע לנו מעט הנאה ונחמה הוא האוכל. אנחנו אוכלים כדי להירגע ולהתנחם ואז מכריחים את עצמנו ללכת לאימון אגרסיבי כדי להיפטר מהמשקל העודף. מלחמה בלתי פוסקת בגוף הפכה להיות עניין שבשגרה עבור גברים ונשים רבים. היוגה מראש מעניקה לנו מרחב גדול יותר של מנוחה וכך האכילה חוזרת בהדרגה למקומה הטבעי והמזין. כשאנחנו לומדים לבשל לעצמנו (אני עדיין לומדת) ולא להתבסס על ג'אנק פוד ואוכל מהיר חסר ערך תזונתי, אנחנו בעצם לומדים להזין את עצמנו.
לסיכום, היוגה מציעה לנו להרפות ולנשום עמוק לא רק על המזרון, אלא באופן יומיומי. כשאנחנו מצליחים לעשות את זה אז באמת מתרחשת היוגה.
יוליה מורה ליוגה בשיטת וינאסה דסיקשר.
מעבירה שעורי יוגה ליחידים ולקבוצות. מתאימה את האימון לצרכיו האינדיבידואלים של כל מתרגל על מנת שיוכל להתקדם בצעדים קטנים ובטוחים לקראת השגת המטרה-שלווה נפשית ובריאות טובה.