פרסנולוגיה מהחיים - סיפור אמיתי

את שרון פגשתי לפני הרצאה שהעברתי לחברת היי טק גדולה. גבוה, נאה, פנים ארוכות ורחבות, אף ישר ובשרני, שפתיו מהודקות וקשוחות ורק שפתו התחתונה הבשרנית מעט, הביעה את כושר השכנוע והדיבור שלו. מה שמשך את עיניי היה מרקם העור הבהיר ומוצף אודם שהוא שיזף היטב. מבנה גופו הרחב העיד שהוא ספורטאי חובב שאוהב לבלות במרחבים פתוחים. מתנדנד וזז מעט מצד לצד ביטא את שפת גוף שלא הייתה מביישת ילד בן 10 נלהב מלא אנרגיות וחסר סבלנות. ההרצאה התעכבה והוא ניגש לשאול מה הנושא וציין שהוא לא ממש מאמין לדברים האלה...

בזמן ההרצאה הוא ישב ופשפש בנייד, מידי פעם הרים את ראשו והקשיב, חייך מעט ומצמץ בעיניו. ולקראת אמצע ההרצאה המבט שלו היה ממוקד ומחויך. מספר אנשים נגשו כשסיימתי את ההרצאה ובקשו להודות ולשאול את השאלה הידועה "מה עוד את יכולה להגיד ?" הבחנתי בו עומד וממתין שאתפנה, כשהבחין שהאנשים המגדרים אותי לא מתכוונים ללכת, יצר קשר עין ואמר: "היה מעניין ואני מעוניין לקבוע פגישה ולהתייעץ אתך".

הוריו ניצולי שואה שנשאו מתוך צורך ההישרדות של לאחר המלחמה, כעוסים ומרירים הצליפו בילדיהם בביקורות ומנעו מהם חיבוק ומגע. כשנפרדו שרון הבכור, לקח אחריות על אחיו המפוחדים, נסע לבקר את אביו באוטובוס כדי למצוא אותו כועס ונרגן בדירה מעופשת. גם אז לא זיכה אותו אביו במילה טובה.

במלחמת יום כיפור קיבל אותות הצטיינות והערכה על האומץ והמסירות לחבריו הלוחמים, אביו הוזמן לטכס ההוקרה והדבר היחידי שהיה לו לומר לבנו הנרגש היה הערה מטופשת לגבי ארגון הטכס.

כשהודיעו לו שאחיו נהרג במלחמה מכדור שנפלט, לא היה קץ לצערו ותסכולו. וגם אז לא הושיטו הוריו זרועות מחבקות ומנחמות ורק הסתגרו עוד יותר בכעס המריר העוקצני והמרחיק.

זמן קצר לאחר מכן פגש אשה צעירה חמה ואוהבת, משפחתית ובעלת בטחון עצמי, פנים בשרניות ומאירות, עגולות, חזקות עם רוך ואהבה. הקימו יחד משפחה נפלאה והיא זו שיצאה להגנתו מול הוריו, אהבה אותו ומעולם לא ביטלה את עצמה. שלושה ילדים, בית בכפר ואהבת אמת.

כשחלתה הוא עמד לצידה וטיפל בה במסירות ואהבה והחיים נהגו בדרכם הלא תמיד מובנת, היא נפטרה. שלושת ילדיהם האוהבים היו נחמתו והוא טיפל בהם באהבה ודאג לנפשם הכאובה.

כשחיפש בת זוג, הגיע מצויד ביופיו הגברי, באהבת הטבע, באנינות הטעם והאופי השרמנטי מלווה בנימוס אירופאי נדיר בחום הישראלי. נשים חשקו בו מכל עבר. הוא עבר מסטוץ למערכת יחסים וחוזר חלילה. מידי פעם התחבר לאישה, נשאר לצידה כשרגלו על המפתן נכונה לעזוב ולהעזיב בכל רגע.

מכולן אהבה אשה שהגיע חבולה ומרוסקת נפשית וכלכלית מגירושיה. היא נאחזה בו באהבה ושמחה. נרגשת ומוקסמת ככל שהייתה, אחת לכמה חודשים הוא הכריז על פרידה. מצויד בהתנגדות ילדיו שהתקשו לקבל את הדיירת החדשה בבית אמם. יום, יומיים, שבוע, חודש......בכל פעם נזקק לתקופת פרידה ארוכה יותר ומיד ביקש ממנה לשוב לזרועותיו. מאוהבת חזרה אליו ושטופת דמעות שוב עזבה. מטלטלת את חפציה ורגשותיה בתחושת החמצה קשה מנשוא.

תיבת ההודעות שלו באתר ההיכרויות התמלא מיד. לעיתים שתה קפה פעמיים בערב, קופץ מדייט לדייט, ממסרון למסרון, מידי פעם מכריז "מצאתי" ואחרי שישי שבת חנוק ומאוכזב מכריז בצער והתנצלות מה בקולו "זה לא זה" ועוד באותו ערב יוצא לדייט חדש ומלהיב....

כשהגיע לפגישה, מחייך וחושש, ראיתי בפניו את האומץ ואת כושר קבלת ההחלטות, את העדינות הגברית הכובשת לצד הכעסים, החרדות, הילדות הפגועה, מות אחיו שחרץ במצחו קמטי צער, מות אשתו שצבע את עפעפיו התחתונים באפור עצוב. אוזניו הגדולות יחסית שמראות אדם חרוץ ומצליח, השפע הכלכלי ניכר באפו הרחב מעט, עורו המחוטט מעט והאדום שיקף את המלחמה המתחוללת במחשבותיו ללא הפסקה ואינה מאפשרת לו לנשום. המיניות ניבטה מלחייו ויותר מכולם, הניצוץ בעיניו הראה כמה מלא חיים ומרץ הוא. כמה שמחה פנימית יש בו על אף הקשיים.

כך התחלנו סדרת מפגשים שהלכה והעמיקה לתוך עולמו ויחד עם זה הוא הפך מחויך ומסופק הרבה יותר. לומד ליהנות מהקיים, מתבונן בחייו ורואה כמה בר מזל הוא על שלושת ילדיו הבוגרים והמצליחים, נכדיו המתוקים, עבודתו המאפשרת לו מרחב פעולה וחופש כלכלי, בריאותו וחוסן גופו, המרץ והאנרגיות, המראה המושך, הסקרנות וההתלהבות לחיים. למד לנשום ולמלא את גופו חמצן ואת נפשו באהבה שחסרה לו כל כך בילדותו. להתבונן בחיי הנישואין הטובים שהיו לו ולהאמין שהטוב ביותר עוד לפניו.

אבל הדייטים נמשכו במרץ, כל פגישה מצלמת הנייד שלו הראתה נשים חדשות. מה דעתך ? נוצצות עיניו בהתלהבות. בהתנצלות מה, ציין שהוא יודע שאני חושבת שזה לא נכון עבורו וגם עבורן, הוא אדם טוב וליבו נשבר כשהן כואבות את הפרידה המזורזת אחרי שבת קסומה בזרועותיו. תפקידי הוא לכוון, לייעץ, ההחלטה והביצוע בידיו. במקביל, רגשותיו לאקסית הפגועה התחזקו, המחשבות עליה לא הניחו, הרצון לפגוש אותה שוב לצד חוסר הרצון לפגוע בה שוב נלחמו זה בזה.

"אני לא עושה מה שאת ממליצה" ציין בביישנות אופיינית לגבר מרשים באחת הפגישות. הבטתי בו והזכרתי לו שכקוראת פנים ושפת גוף, אני יודעת מי הוא באמת מתחת לקליפות החיצוניות של הפחדים וחרדת הנטישה. כמה טוב לב, יושרה, אמפטיות, כושר קבלת החלטות וחכמה שעטופים בחוויות העבר. "אני סומכת עליך שתדע מה נכון לעשות, כי זה מי שאתה " אמרתי לו.

כשהגיע לאחת הסדנאות שלי עם המציאה החדשה, אשה יפיפייה ונמרצת, מצליחה וממגנטת, עמד גאה לצידה "נו,,, מה דעתך?" חייכתי ולא אמרתי מה שבליבי. למדתי שיש דברים בחיים שעלינו ללמוד לבד. וכך היה. כשנפרד ממנה בהתנצלות, היא נלחמה בכל תכסיס אפשרי ולבסוף, איימה עליו בתביעה חסרת בסיס.

"עכשיו אני מבין כמה שאת חכמה" הכריז ויצא להפסקה מעולם ההיכרויות. לא היה לו קל. תיבת ההודעות מנשים פנויות קרסה מעומס, חברים המשיכו לתחוב לידיו פתקים עם מספרי טלפון של נשים פנויות, נשים המשיכו לקרוא לו בטיולי שטח שיצא אליהם. אי אפשר להאמין עד כמה נואשים אנו לאהבה עד שמגיעים למקום הזה.

כשהיה מוכן הלך וחיכה ליד ביתה של האקסית היקרה לליבו, דווקא באותו יום היא עבדה "שעות נוספות" והוא חיכה...

היא קבלה אותו בהלם מוחלט, מבולבלת ודומעת, נרגשת ומפוחדת מיהרה להיפרד, קפה לא הסכימה לשתות אתו. אחרי שעתיים התקשרה אליו בוכה ומיבבת "למה עשית לי את זה ? אתה אהבת חיי הגדולה. לעולם לא אוהב שוב. עשיתי הכל כדי שנשאר יחד ואתה פגעת בי שוב ושוב. למה באת ?".

לעיתים נדמה שהלב עשוי מחומר שנשבר ולעולם אינו מתאחה. המציאות והאמונה מעל הספק בהשגחה עליונה מראים אחרת. והוא היה מוכן לכל דבר. כבר לא קפץ מדייט לדייט, כבר לא מרים כל מכסה כדי לבדוק שבעצם אינו פנוי. ילדותו הפגועה, אחיו שאבד לו, אשת נעוריו שנפטרה בטרם עת, קיבלו מקום של כבוד והזדמנות מחודשת להיפרד ולהשלים עם החוסר.

ההזדמנות לרפא את הלב השבור הגיעה ואיתה סכר של מחשבות ורגשות תקועים ולא מקדמים פורץ החוצה ומותיר אדם שאומץ ליבו, כבר לא נמדד במלחמה נגד אויב חיצוני. האויב שבתוכו זה הוא, הילד הפגוע והנעלב עד עמקי נפשו. עכשיו זה זמן שלום. שלום פנימי.

כמלווה ותומכת חשתי חמלה, שלחתי לו אור ואנרגיות מחזקות, עתה האיש הסקפטי בקש ללמוד סודות רוחניים לחיזוק הנפש והתמסר לחלקים היפים בחייו. ילדיו, נכדיו, במקום להתנחם בדייט חסר טעם התפנה לקשישה אותה הוא סועד ובה הוא מטפל באהבה ומסירות, זמן איכות עם ידידה אפלטונית, שמח ומחייך מעצם היותו אדם. מוכן לטוב ביותר שיגיע אליו כמתנה שהוא מאמין בה ללא ספק. וזו המתנה הגדולה ביותר, להבין מה אנו רוצים בדיוק, לבקש ו"לדעת" שהיקום מקשיב לבקשתנו בדיוק רב. ואז, לשחרר וליהנות מהחיים בקלילות וחופש מחשבה.

קנה כרטיס לטיול מאורגן עם אנשים שאינו מכיר. לפני שבת מחו"ל כך כתב לי: "אני רוצה להגיד לך שאת ההשקעה הכי טובה שעשיתי בחיים החדשים שלי. מעבר לזה שאת מקסימה ואופטימית הצלחת לשנות לי את החיים. איזה כייף שיש לי אותך שמראה לי כמה טוב יש לי !!! אני שמח ומאושר תקשורתי וכייף לי ! לא הייתי כזה לפני ההכרות שלנו..... שבת שלום זהבה"

ההמשך יבוא ....