אספתי את הטיפים הטובים ביותר להצלחה במערכות יחסים מהסדנאות והעבודה הפרטנית עם אנשים שמתקשים ליצור זוגיות טובה וארוכת טווח.
1. אל תנסה'/י לגרום לדייט או למערכת היחסים להצליח:
הדרך הטובה ביותר לגרום למערכת יחסים להיכשל היא לנסות בכל כוחי לגרום לה להצליח
והדרך הטובה ביותר לגרום למערכת יחסים להצליח היא לא לנסות.
כשאנחנו נכנסים/ות למערכת יחסים אנחנו מאד רוצה שהיא תצליח והנטייה הטבעית שלנו היא לשנות את ההתנהגות שלנו מול בן/ת הזוג. באופן מודע ולא מודע, אני מנסה להתאים את עצמי שנדמה לי שהצד השני ירצה/יעדיף ויאהב, וזה גורם לי לנהוג באופן לא טבעי.
כשאני מנסה לגרום לאדם אחר לאהוב אותי אני פוגע בעצמי.
אינני מרגיש/ה משוחרר/ת מתנהג/ת בנינוחות ובין אם באופן מודע או לא, אני משרד/ת מאמץ ולחץ. מאמץ להרשים מצד אחד ומאמץ להסתיר את ה"פגמים" מצד שני. אני יוצרת אווירה מתוחה ולא נעימה, דבר שעשוי לדחות את הצד השני והכי חשוב, אני לא נותן/ת הזדמנות לצד השני להכיר אותי כפי שאני באמת ולנסות למלא את צרכיי.
לעומת זאת אם אני נכנס/ת למערכת יחסים בדיוק כפי שאני ואיני משנה דבר כדי שיאהבו אותי, קורה דבר מעניין: היעדר המאמץ לגרום למערכת יחסים להצליח, מפנה בהיכרות וביחסים מקום לגילוי הדדי, מתוך סקרנות, זרימה ותחושה ריגוש ואווירה נעימה.
2. נהג/י בדייטינג ובמערכת היחסים שלך בדיוק כפי שהנך נוהג/ת כשאת/ה לבד:
מכיוון שהאנשים שהכי קשה לי להיחשף בפניהם הם האנשים שאני הכי רוצה באהבתם, אני נוטה להסתתר ומאחורי מסיכות ולהסתיר את מי ואיך שאני באמת.
ולכן אפילו שזה נשמע מפחיד בהתחלה - אפשר/י לבן/בת הזוג שלך לראות אותך כפי שאת/ה!
במקום פשוט להיות וליהנות אני שוב לובש/ת את המסכה שלאמונתי גורמת לאנשים לאהוב אותי כפי שלמדתי לעשות לאורך השנים. בגלל הצורך הבסיסי באהבה אני עושה, לעיתים באופן לא מודע, את מה שלדעתי יענה על ציפיות האחר במחיר הויתור על עצמי ועל צרכיי האמיתיים. מאותו הרגע אני במלכוד:
אני לא מרגיש/ה נאהב/ת כי עמוק בפנים כי אני מרגיש/ה שבן/ת זוגי אוהב/ת את "המסכה" שאני מציג/ה ולא אותי ואני חש/ה תסכול, עצב ופספוס. ואכן, לבן/ת זוגי לא ניתנה כל הזדמנות להכיר את מי שאני, לענות על צרכיי ולתמוך בי. אני משדר/ת מסרים מטעים לגבי מי שאני ולכן אין כל סיכוי שהצד השני יוכל באמת להבין אותי. וזו אכן תחושה מתסכלת.
3. אל תותר/י על מה שחשוב לך כדי שבן/בת הזוג ירצו אותך:
האמונה שאני צריך/ה לוותר על חלקים ממי וממה שמגדיר אותי כדי להיות בזוגיות, מבטיחה תסכול, תחושת מחנק, טינה, מרמור ולבסוף לשחיקת מערכת היחסים הזוגית או אפילו את סיומה ובצדק: אם אני צריך/ה לוותר על מי שאני ועל מה שחשוב לי, איזה סיכוי יש לי להיות מאושר/ת בזוגיות?!
אמונה זאת מושרשת היטב בכולנו אבל היא רק אמונה שהביסוס היחיד שלה הוא הפחד שלא ירצו אותי כפי שאני. מערכת זוגית טובה היא מערכת בה אף אחד מבני הזוג אינו מוותר על עצמו. למרות שרובנו יודעים זאת, באופן לא מודע רוב האנשים מאמינים שעליהם להשתנות כדי שהזוגיות שלהם תצליח וזה לא נכון.
אם אני ממשיך להיות בדיוק כפי שאני כשאני עם עצמי ובן או בת הזוג אוהבים אותי
ואם אני אוהב את בן או בת זוגי בדיוק כפי שהוא או היא
4. קח/י סיכון ראשון או ראשונה למרות הפחד מחשיפה ודחייה:
כל זמן שאיני מוכן להיחשף ולהיפגע על ידי כך שאני לוקח את הצעד הראשון ומסתכן מבלי לדעת, ולעולם איני יודע באופן ודאי אם בן או בת הזוג לא ידחו אותי, אין לי שום סיכוי לאהבה ולזוגיות. הפחד מדחייה הוא פחד גדול, אמיתי ולגיטימי, מאחר והסיכון לדחייה שהיא כואבת. קל לי להסתכן כשלא באמת אכפת לי אבל כאני בוחר/ת בבן/בת זוג שאני באמת רוצה, דחייה היא כואבת.
דחייה היא חוויה המפעילה אצל כולנו מגוון של דפוסים ואמונות כואבות. ברגע שאני נדחה/ת אני מתחיל/ה לחפש סיבה מדוע דחו אותי ואני וחוזר/ת אל כל האמונות, הסיפורים והפחדים המודעים והלא מודעים שלי.
כולנו נפגענו מתי שהוא במהלך ההתבגרות שלנו וגם אחריה והפחד הוא אמיתי ולעיתים אף מוצדק אבל אם לא אתמודד עם הפחד, שוב ושוב, ואהיה מוכן להסתכן ראשון ולהיפגע לעולם לא אוכל להתקרב, להרגיש, לאהוב באמת וליצור מערכת יחסים כנה ומאושרת.
לא ניתן לחוות שמחה ללא עצב, אומץ ללא פחד ואהבה ללא כאב מכיוון שהם פשוט שמות הופכיים לאותו הרגש:
אני לא יכול לאחוז בכוס תה שהוא רק קצת קר אבל שאינו מאד חם.
באותו האופן שמחה ועצב הינם תיאורים הופכיים לאותו הרגש. הם אינם שני רגשות שונים אלא דרגות שונות על אותה הסקאלה. איני יכול לוותר על אחד מבלי לוותר על השני. כל שאני יכול לעשות הוא לוותר על היכולת שלי להרגיש בכלל ולוותר על האפשרות להיפגע על ידי מניעה מחשיפה ופגיעות, אבל אז אני גם מוותר על האפשרות לקרבה, אינטימיות ואהבה.
5. מה לעשות כדי ליצור זוגיות בחיי?
הדבר הראשון שעלי לעשות כדי ליצור זוגיות הוא להחליט שאני באמת רוצה זוגיות ומוכן לעשות את מה שנדרש ממני כדי לגרום לזוגיות לקרות. זה שאני מאמין או מספר לעצמי שאני רוצה זוגיות אינו מספיק כשלעצמו. אני יכול לספר לכל מי שמסביבי שאני באמת רוצה זוגיות ואולי אפילו לשכנע את עצמי שהסיפור אמיתי אבל אם הוא אינו מלווה בעשייה הוא נותר בגדר סיפור.
דפוסי מערכות היחסים והזוגיות שלי לא ישתנו מכיוון שסיפרתי לעצמי סיפור, נחשק ככל שיהיה, שאני רוצה זוגיות. (דפוסים הנם אירועים והתנהגויות החוזרים על עצמם במערכות היחסים שלי ומחבלים בהם שוב ושוב)
כדי לשנות אמונות יסוד ודפוסים יש צורך בעבודה מעשית. הדפוסים שלי נוצרו והשתרשו לאורך שנים רבות והם לא ישתנו מעצמם.
קשה לשנות דפוסי התנהגות לבד. דפוסים אלו הושרשו במשך שנים רבות ומכוונים ומכתיבים את חיי לרוב מבלי שאפילו אדע.
לכן מה עלי לעשות כדי ליצור זוגיות?
לפעול באופן אקטיבי ועכשיו לזיהוי אמונות היסוד ודפוסי הזוגיות שלי ולשנותם
וכמו שלא למדתי לקרוא ולכתוב, לנהוג או כמעט כל דבר אחר יש מעין, גם ליצירת מערכות יחסים וזוגיות טובה יש צורך בלימוד.
אז אני יכול/ה להמשיך ליפול שוב ושוב באותם המקומות או להחליט לפעול באופן אקטיבית ליצירת שינוי אמיתי שיוביל אותי זוגיות טובה ומאושרת