חשיבה הכרתית וצ'י קונג צועדים יד ביד בהרמוניה.
מקום אישי. מקום שבו בטחון מתקיים בזרימה.
כמה פעמים ביום אנחנו מרגישים אין מקום? חוויה של התכווצות פנימית שמניעה אותנו לפעמים להתקפה או לסירוגין לסגירה הרמטית כמו נעילת "ניילון". אנחנו מגדירים את החוויה הזו כמו מישהו לוקח לנו את המקום, גוזל את הזמן שלנו, משחק בנו כמטוטלת למען צרכיו, או אנחנו במו ידינו, מבזבזים את זמננו על שטויות של אחרים או של עצמנו. למעשה אנחנו נגררים אל מקומות שמראש לא רצינו להיות בהם, אפילו שבסתר הסתרים, הבטחנו לעצמנו שלא נהייה שם.
מה גורם לנו לאבד את עצמנו כל כך מהר?
התשובה כל כך פשוטה להבנה שכלית, אך מורכבת להבנת הלב ובעולם החוויתי של העשייה.
נאמר, שהקול שדופק בראשנו ומשפיע במידי על ליבנו הוא ס"כ הרכבי הקולות של החלקים הילדיים שעדיין מתנהלים בתוכנו בהסכמה מלאה שלנו. ישנו מצב של ערבוב שדות פנימי. הפרדוקס הוא, שאיננו מזהים, שלמעשה, הקול המשפיע הוא קול של ילד שמתחכך עם המציאות, עם אבא, אמא, המשפחה וכל המתרחש בסביבתו. המאבק הזה על כל צורותיו השונות ממשיך להיות המנהל של חיינו וכמובן משפיע על מערכות היחסים שלנו ובוודאי על בריאותינו. כל התנהלות מאין זו סוגרת את כלי הדם, מפרקת כל שמחה טבעית ומהווה חוויה של התרחקות ובדידות.
השאלה שאני שואלת אותה יום יום, האם נולדנו לסבל? האם זו מטרת לידתי וקיומה של כל האנושות? והרי מצווה גדולה היא לחיות מתוך שמחה והוקרת הווית התודה המתקיימת.
ההבנה שמאפשרת לתחם את הסבל או לתחם את חלקי המאבקים מאפשרת לעבר לחזור אל מקומו הראוי לו, כשמו כן הוא –עבר—ונוכל להתבונן לעבר הקדמה והפתיחות הפנימית.
למעשה טבע בריאתנו הוא מקום אישי בטוח. והשאר הן רק אשליות ותוספות של דמיונות שמתרחשים כסרטים נעים במוח שלנו.
האם נאפשר למוח ולסרטונים אלה להיות המנהל?
או שההבנה לרגש לקיום, לקבלה עצמית וקבלת האחר כפי שאנחנו, כפי שהוא, יאפשרו לנו ואפילו לחלקיק זעיר לטעת בתוכנו את מה שניטע עוד בטבע הדברים המתנהלים בזרימתם הטבעית.
ימימה בהוראתה חשיבה הכרתית פנתה אל הלומדת:
"תני להבנה שלך מקום כל פעם תוספת. מקום לצמיחה. תתני אמון להבנתך, בטחון יחזור אליך. שורש קיום שקט
אם תהיי קשורה להבנתך האישית, לרגש האישי, ללב האישי, תוכלי לתת לעצמך תשובות בתוך החיים והפחד של הילדה יסתלק.
כשאת מתערבבת תראי, תזהי את הילדה----- מחפשת אישור לקיומה".
מכוון שכל חלקיק במערכת הנפשית, הרוחנית והגופנית, קשורים זה לזה, הרי כל ערבוב רגשי, חשש, התקפה או מגננה, אנחנו חווים במידי בגופנו. כל חוסר מקום פנימי, מכווץ, מזעזע את שווי המשקל, יכול לעלות לחץ דם או להוריד, והדוגמאות הן רבות.
הגוף הפיסי שלנו משקף את עולם העשייה שלנו בעולם זה ולכן כל תרגיל פסיכו פיסי ישקף את המקום הפנימי המתקיים בחלקיק זמן זה וגם יוכל לתקן את החוויה הרגשית באמצעות התנועה. זה מקומו ותרומתו של הצ'י קונג, בהזרמת צ'י חדש ונקי אל תוך המערכת.
להלן תרגיל לבנית חוויית מקום אישי ושווי משקל פנימי:
עמוד עמידת מוצא –כפות רגליים נצבות, כשבוהן קטנה ועקב בקו ישר. הברכיים רכות, גב תחתון מעט עגול ופתוח.
הגוף העליון נח על האגן.
סנטר נע מעט פנימה לכוון הצוואר והחוליות הצוואר פתוחות.
קצה הלשון נוגע קלות בקצה החך העליון.
שפתיים רכות ויש מרווח עדין בין השפה העליונה והתחתונה.
חושו את החיבור בין הגוף העליון והגוף התחתון. (הגוף העליון הוא החלק ההגיוני בתוכנו והגוף התחתון הוא החלק הרגשי בתוכנו).
הניחו את הזרועות בהמשך חגורת הכתפיים, בקו מקביל אל קו התפר של החולצה. הרחיקו את הזרועות מן הגוף. המטרה לאפשר לגוף חוויה של צמיחה ללא תלות.
בעמידה זו הניעו את גופכם קדימה ואחורה, כמו מטוטלת. הקשר בתנועה הוא תשומת לב למרכז כרית כף הרגל ואל מרכז העקב.
חושו עם הנדנוד הקל שאתם משילים מעליכם כל מתח. הרגישו שהרגליים שלכם נטועות יותר, יותר אל האדמה וכיצד אתם מתחברים אל דופק האדמה. נשמו נשימות עמוקות, אל תוך הטבור. לאט לאט לבנות מקום שמאפשר גמישות, שווי משקל ובטחון פנימי.
המשיכו בתרגיל עד שתחושו הרפיה.
לאחר מכן, העבירו ברכות את הזרועות מול בית החזה, כשכפות הידיים פונות לכוון בית החזה והקרינו ספיראלה של אור אל תוך בית החזה ומרכז הלב. חושו כיצד אהבה ממלאה אתכם בקבלה עצמית ושקט נפשי. הישארו כך עד שתחוו שליבכם מלא אור. אחר כך הפכו את כפות הידיים כלפי חוץ והזרימו את שקבלתם אל עולמכם. חושו מעגל של אהבה נע מזרוע ימין אל שמאל עוטף את ליבכם וחוזר אל החוץ. נוצר כאן מעגל תמיכה ורשת של בטחון פנים וחוץ.
בכל רגע נתון מאה אחוז נתינה וקבלה עצמית -----אפס אחוז צפייה ושפיטה עצמית.
הכותבת פנינה מתוק
מורה לחשיבה הכרתית, מודעות וצ'י קונג.