אימון יצירתי לילדים

ילד כמו אדם בוגר, מרגיש מה קורה סביב

אוהב, שמח, מתלהב, יוצר, משחק, בונה עולמות שלמים בדימיונו וגם -

כואב, כועס, עצוב, פוחד, חרד, מסתתר....

כמו אדם בוגר אך בעוצמה רבה יותר.

ההורים, אנשי משפחה, אנשי חינוך הם "הגדולים"

ולעיתים הוא חש חסר אונים ולא תמיד יודע כיצד להתמודד.

ילד שיש קושי בחייו אך אינו מקבל תמיכה והכלה לתחושותיו,

אינו יכול להיות מאושר ומצליח

אינו יכול להתרכז בלימודים

קשה לו עם חברים

התאבון שלו פוחת או עולה בהגזמה

כועס על כל העולם

ובעיקר על עצמו.

כמו מבוגר....

אך בעוצמה גדולה יותר ובחוסר אונים שקיים פחות בעולמם של "הגדולים".

אימון יצירתי מאפשר לילד מקום חם תומך קשוב והכי חשוב הילד על פי רוב נהנה. השיחה נעשית באמצעות שאלות מכוונות בקלילות וללא איום על פרטיותו. לאט לאט נבנה אמון בין המטפל לילד ונוצרת אפשרות לשתף במה שמעיק, לתאר את מפלצות החושך הקיימות בראשו בצורה מוחשית ומאיימת. הילדים מרגישים משוחררים ובוטחים לדבר על הקושי, מוכנים להקשיב מעט לזווית התבוננות אחרת על הסיטואציה המאתגרת. נותנים אמון צעד אחר צעד ולומדים לקחת אחריות וליצור שינוי. לאט לאט ....כמו גדולים.

כל זה ועוד נעשה תוך כדי ציור, פיסול, שילוב אמנויות, תנועה, משחקים יצירתיים....כל ילד וילדה ותחום העניין והשפה שלהם. היצירה נבחרת ממקום של מניעת תסכולים ואכזבות ואתגרים קלים עם הכוונה מתאימה ומקצועיתץ בסוף הפגישה יש תוצר מוחשי שאפשר להראות ולחוש גאים. הילדים מצפים לפגישה והקשיים הופכים לשקופים עד שיום אחד הילד הופך להיות שמח ונוכח בחייו. הפגישות מלוות בשיתוף ההורים ובשיתוף פעולה הכולל תמיכה ולעיתים הצבת גבולות חשובים. באופן טבעי ההורה עובר בעצמו תהליך של הבנה ולמידה לתקשורת בריאה במשפחה. הקשיים שילדים חווים הם – חרדות, חוסר מיקוד וריכוז, סף תסכול נמוך, פחד מכשלון (פרפקציוניזם), הערכה עצמית לקויה, חרדת נטישה, התמודדות עם מחלה מתישה, אבדן של אדם יקר, מריבות בין ההורים וחלילה פרידה. ראש של ילד יצירתי מייצר תמונות לא מציאותיות שרק גדלות עם הזמן עד שיד מכוונת ואוזן קשובה מעניקים לו מראה מציאותית חיובית ומשחררת.

על פי רוב יש דרך יצירתית לריפוי מכיוון שהנכונות של רוב הילדים לקבל אחריות על עצמם גדולה. היתרון שהילדים מגיעים לשיעור יצירה ולא ל"טיפול" אין צורך להרגיש שמשהו אצלהם אינו כשורה. השעור הוא פרטי, יוצרים על פי עולמם בציור, פסיפס, פיסול ועוד, בזמן הפגישה חשים משוחררים ושלווים והדילמות מחייהם נחשפות, הניואנסים הדקים שמתגלגלים בתוך מחשבות של ילד נאמרים בקול ואז אפשר לשחרר מחשבות קשות ולהחליף אותן במחשבות קלילות יותר. כל זה נעשה בזמן שהידיים עסוקות ביצירה והנאה. העבודה מתאפיינת בגישת הדרכה נעימה ואוהדת שמתחברת לידע רב וניסיון באמנות ובעבודה טיפולית עם ילדים ומבוגרים.

דוגמאות:

רונה ילדה בת 6 בשיער זהוב וארוך ועיניים תכולות, כל בוקר בהגיעה לגן הכריזה על כאבי ראש נוראיים ופרצה בבכי קורע לב. הבדיקות המקיפות הראו שהראש שלה נקי מגידולים וסיבוכים חלילה. בפגישה החלה ליצור בצביעה והדבקה, אפילו ממוזיקת רקע הושמעה ופיה הקטן החל לשחרר את כל מה שמעיק על ליבה. תוך כדי עבודה והנאה ואפילו יציאה לגינה הסמוכה החלה רונה לספר על הבכי והפחד. מריבה קטנה של ההורים נראתה לה כמו איום פרידה. החליטה שהיא לא תהיה כמו אמא ולבעלה תאפשר לא לרחוץ כלים. תוך כדי הייתה קשובה כדי להבין וללמוד שהארועים בחייה רובם טובים, שהיא אהובה בקרב חבריה, שהיא גרה בבית יפה, שהיא לא רק יפה מאוד(והיא יודעת זאת היטב) גם חכמה ואינטליגנציה יש בה, היצירות היפות נמהלו בצחקוק מבוכה שאחרי פגישה ראשונה התחלף לצחוק משוחרר וצווח מאושר. בעצמה ספרה על הבכי והצער שהיא גורמת להוריה בדרך לגן ובעצמה החליטה שהיא לא זקוקה לזה עוד. כאבי הראש נעלמו כליל, הבטחון העצמי התחזק ואנו נפרדנו בחיבוק והבטחה שמידי פעם נפגש. בשפה של הטיפול זו תחזוקה ובשפה של רונה פגישה של כייף.

עומרי בן 10 בן להורים שחוו ילדות לא פשוטה. האב בן לניצולי שואה חרדתיים. האם בת לעולים חסרי כל ועניים מרודים עד עלבון. גם כשמצבם של ההורים השתנה עדיין רב המתח והכאוס במשפחה. עומרי סובל מבעיות נשימה מלוות בבדיקות מתישות ומכאיבות, חסר בטחון וחרד. בלילה סרב לישון לבד והוריו שגם כך לא נהנו מזוגיות מוצלחת חלקו את הלילות בשינה לצידו. בכל לילה הורה אחר. גם בימים פחד להשאר לבד ולו לרגע קט. היותו בן אהוב ורצוי הקלה על המלאכה והאימון היצירתי במחיצתו נבנה בשלבים איטיים כשכבר בפגישה הראשונה פתח את שפתיו הדקות וסיפר על חייו חרדותיו וקשייו. על אף שאמו פרשה עליו כנפיים מגינות ואפשר לומר די חונקות, אחותו הגדולה התעללה בו כפי שקורה במשפחות הכי טובות. בפגישה אישית עם האם הבננו יחד שעומרי ילד חזק מאוד בנפשו ושהגנה מועטה יותר תקל עליו דווקא. האם הבינה שהמריבות עם האב מעיקות על נפשו. תוך כדי פגישה הגיעה האם למסקנות לגבי חייה ומחשבותיה והתובנות אפשרו לה להתחיל תהליך של שינוי בעצמה. יצרנו יחד תמונת פסיפס שבאמצעה הדבקנו אבן קריסטל שהייתה עבורו אבן שומרת. בזמן שבחרנו אבני פסיפס שוחחנו על משמעות החיים ועל היותו של אדם מוגן וחשוב כשהמחשבה חיובית קל יותר וכו'. כך שהפסיפס הסתיים ועומרי שחרר את הוריו לחדרם בלילות. בכל פגישה הגיע נלהב בדרכו העדינה והציע נסיונות חדשים בתחום האמנות. הסכים לטבול ידיו בקערת צבע ולהטביע חותם צבעוני ועליז. הצחוק השתחרר בפגישה והפחדים נושרים זה אחי זה ומפנים מקום לנער צעיר עם ערכים מעוררי הערצה ואהבה.

כותבת המאמר: זהבה לביא

ציירת/אמנית רב תחומית בוגרת בי"ס לאמנות פלסטית.

מומחית לפרסנולוגיה – קריאת פנים ושפת גוף.

עוסקת באימון ילדים ומבוגרים בגישה הוליסטית לחיזוק הערכה ובטחון אישי וצמיחה בכל תחומי החיים.

מנחה סדנאות ומרצה לגופים ציבוריים וחוגים פרטיים.