התפתחות אישית מה זה אומר ?

התפתחות אישית מה זה אומר ? התפתחות אישית. מושג שלקוח מסל המילים שלא היו מוכרות לעולם הישן. זה שעסק בעיקר בהשרדות ודת שהינה מסורת שהועברה מדור לדור, לעיתים ללא שאילת שאלות וסקרנות מועטה יחסית עד הגיענו לעידן הדלי. עולם של התפתחות ומודעות עצמית. סדנאות, למידה, שעורים, מורים רוחניים, מאמנים ועוד. נוצר צורך עצום בהדרכה רוחנית דתית וגם לא דתית. שאלות וחקירה עמוקה להבנת החיים כשבמקביל מתקיימים חיים של מסחר בבורסה, הייטק, מאבקי שליטה וצורך בלתי פוסק בצבירת רכוש מעמד ושליטה/כוח. אור מול חושך ? לא בטוח. גם אדם רוחני זקוק לחומר וגם אדם חומרי זקוק לרוח. ב פרקי אבות פרק ג משנה א" נכתב: עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים וְאֵין אַתָּה בָּא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע, מֵאַיִן בָּאתָ וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן. מֵאַיִן בָּאתָ - מִטִּפָּה סְרוּחָה, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ - לִמְקוֹם עָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן - לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. ההבדל בין צורת חיים אחת לשניה היא מודעות. והיא המפתח להתפתחות אישית בכל תחום. רוחני או חומרי אחד הם. רוח צריכה חומר והחומר זקוק לרוח. בשנים האחרונות ניתן לראות חברות ענק בעלות שם ונכסים עושות למען רווחת העובדים. ימי כייף, מועדוני כושר, ארוחות גורמה וסדנאות להתפתחות אישית והעצמה. קמות סדנאות למנהיגות ששואפות להחליף את שלטון היחיד שכופה את דעתו על כפיפיו, נתיניו באדם שמודע לעצמו ויודע להאציל סמכויות, להקשיב לצרכים, להיות גמיש, אמפטי וחכם כך לאט לאט למדנו להכיר את המושג win win מנהיגות וקבלת אחריות עצמית, והמאפשרת לעצמי ולאחר לחיות טוב, משוחררים ממאבקי שליטה וכוח. מאז שהחלה בחיי תקופת החקר בתחום הפרסנולוגיה - קריאת שפת פנים וגוף הבנתי שהצורך בשליטה ברמה כזו או אחרת קיימת אצל כל אדם. חלש או חזק וגם אצל אדם רוחני ומאוזן. שליטה על חיינו מתוך פחד מודע או בלתי מודע שאם נאבד שליטה יקרה משהו שאנו לא רוצים שיקרה. שליטה על הגוף (עוצמים עיניים במהירות כשחפץ כלשהוא מתקרב לעיניים, מתכווצים כשיש רעש פתאומי וחזק). במילים אחרות אפשר פשוט לקרוא לזה- אגו. אותו אגו שהנזירים שואפים לבטלו. אגו זה רע או טוב ? כמו כל דבר זה בידיים שלנו. שליטה באחרים גורמת לכאוס ושליטה בעצמי אומרת קבלת אחריות וקבלת האחר מתוך כבוד לעצמי המאפשר לכבד את האחר. פשוט. המפתח לטוב הוא איזון. כשלמדתי קורס ניהול בגישה בודהיסטית ישבה הלאמה דבורה ברגליים משוכלות ואמרה: when you become a zero you become a hero האמנם ? אתה אפס. כך הייתה צורחת במלוא גרון המורה של פעם לילד מלא האנרגיות והסקרן שפעם קראו לו שובב והיום שולחים אותו לאבחונים דידקטטים ומאכילים אותו ברטלין שירגע ויהיה כמו כולם. זה היה לפני שההורים הפכו להיות מודעים יותר ובעיקר מעורבים בחיי ילדיהם. לצערי בעיקר מהכיוון של התערבות והאשמה וכך אחרי מספר לא מבוטל של תביעות והאשמות המורות למדו להזהר בלשונן..... איך להיות אפס יכול להפוך אותנו לגיבורים ? גיבורים מול מי ? מי זה האויב ? מי אני ? השאלות רבות ולעיתים עצם היותך אדם ששואל שאלות ומחפש תשובות מבלי לאבד אחיזה במציאות שהיא "כאן ועכשיו" לא חייבים להתבודד באי קטן ומרוחק כדי להתפתח וגם אין צורך לדחוף מישהו כדי להתקדם בעבודה. יש דרך אחרת, בריאה, נעימה ומנצחת. הרבי נחמן אמר: ניצחנו וננצח. את מי ננצח ? את האגו. את הצורך בשליטה. ואז ? נהנה מהנצחיות של הנשמה בהבנה שהחיים זה המקום שקורים בו דברים. ששום דבר אינו סטטתי. העולם נע קדימה בתנועה מעגלית ואין אפשרות לברוח מהתמודדות במציאות. אפשר לברוח ואז לפגוש שוב באותה הדילמה במקום אחר. אדם שחווה קשיים והתמודדויות בלתי נסבלות ישמע לעיתים שזה סימן שאלוהים אוהב אותך ולכן אינו מוותר עליך ומעביר אותך ניסיונות. לשמחתי גיליתי שנסיונות הם גם צורה של נס. ואל לנו לנוס מן הנס החבוי בתוך הנסיונות הלא קלים. גם אין צורך להלחם בהם בקרב פנים מול פנים. רק להתבונן ולהיות מודע למה שקורה. לקחת אחריות על החלק שבו יש לנו השפעה על עצמינו ורק אז על הסביבה. אז מהי הדרך הנכונה להגיע לאיזון. לחיות בהנאה גמישות יצירתיות ובהצלחה בכל תחומי החיים. חומרי ורוחני. להנות מיחסים טובים ובריאים בזוגיות משפחה וחברה ? אין חובה להיות אדם דתי ובטח שזו לא חובה להאמין באל אחד. להיפך זוהי זכות. נתקלתי בחיי באנשים נפלאים אוהבים נעימים בריאים ומצליחים במשפחה ובקריירה שאינם מאמינים באלוהים ומאמינים בכל מאודם בכבוד האדם. שלעולם לא יקחו משהו שלא נתנו להם מרצון. אנשים שלמדו להיות אחראיים לאושר בריאות אהבה ושפע ואינם מאשימים אחרים בצרותיהם. איזהו רשע ? המרשיע .... המאשים את כל העולם ומרגיש קרבן שאינו אחראי לחייו. במשחק מילים ובהיפוך אותיות רשע הופך לשער ולעושר ומי שאינו רשע אינו בהכרח תם אלא, עשיר. מעניין .... את דנית הכרתי בהרצאה שהעברתי לפני מספר שנים. פניה הצעירות עטו ארשת נוקשה מעט גם כשהפגינה חיבה גלויה כלפיי. שוחחנו מעט ואפילו התקיימו שתי פגישות אישיות שהרגישה צורך להפסיק מאותו מקום של צורך בשליטה. נפרדנו. ואז יום אחד התקשרה ונפגשנו שוב. הופתעתי לראות את הלבוש הצנוע וכשהגשתי לה כוס מים היא ברכה. שתפה אותי בחייה ובדילמות הרבות שנערמו עם הקמת משפחה צעירה ועייפות החומר שחשה. מה את מרגישה ? שאלתי. רע. ענתה. אני אמא גרועה, בת זוג איומה, אני ממש נזק. דמעות נקוו בעיניה היפות. במה את מאמינה ? שאלתי שוב. לא יודעת....ענתה בחשש. די היה במבט בחצאית הארוכה כדי שתסביר שהחזרה בתשובה היא סוג של תחושת בטן שעלתה ובעלה הסכים על אף שאינו אדם מאמין ביסודו. אדם נפלא רגיש ונאמן לאשתו וילדיו שלא התחנך על ברכי האמונה וגם לא אימץ לעצמו ידע רוחני. הלך אחריה ברצון. אך בנפש היא נותרה ריקה, מאבדת שליטה בכעסה בעיקר על עצמה. הסיפור המוכר של מי שיש לו הכל אבל אין לו כלום. צעד צעד, מילה מבט וחיבוק הפכו את הדמעות לקרן שמש הנלכדת בטיפת מים. למדנו להקשיב למחשבות וכמלאכת מחשבת להתבונן בחיים האמיתיים ולא בפרשנות שלהם. לראות את היופי מבלי לייפות. דבר הכרחי לאדם סקפטי שאינו מאמין לכל אדם ועניין, אלא בוחן היטב בטרם יגיע למסקנות. היא פשוט התעוררה והתבוננה בחייה באומץ ביצירת פרופרוציות והמנעות מדרמות מיותרות. החזרה בתשובה התמלאה בידע. מה זה אומר ? למה זה חשוב עבורה ? מה המשמעות עבורה ובחיי משפחתה. הזוגיות קבלה פרספקטיבה שונה והתמודדות עם המציאות כהוויתה. למדנו מה אפשר לעשות במסגרת היותם הורים. לדוגמא, ערב כייף יחד בבית אחרי שהילדים נרדמים. כאמא לילדים צעירים למדה שהיא אחראית לבריאותם למזונם ולחינוכם ויחד עם זאת כל ילד הוא בעל אישיות עצמאית ותוכן היחודי לו. כאדם ער היא עשתה צעדים בהתפתחות אישית לכיוון של חיים מאושרים לעצמה ולקרובים אליה. והדרך עודנה נמשכת. גם כשהגענו לתובנות חשובות והארה אפשר לשמוח ולהנות ולדעת שיש עוד אתגרים ושעורים. יש להמשיך ולהתבונן בחיים בעוצמה ובהבנה. מי אני ? מה אני רוצה ? ולהאמין בעיקר בעצמך. בכוח שיש בידך לשנות את חייך צעד צעד עד שלפתע יקרה משהו ובהפתעה יהפכו חייך למה שנרצה שיהיו. חשבת על זה ? מה היית רוצה ? אדם עומד על שפת בנין ורוצה לקפוץ ולסיים את חייו הנוראיים והבלתי נסבלים. דרמה וחוסר פרופרציות שולטות בסיטואציה. הוא מאשים אחרים ואת עצמו בעיקר. הדרך קדימה נראיית מפחידה ומאיימת. לפי תורת הקבלה אדם שבוחר לסיים את חייו בהתאבדות חלילה אינו נשפט כחסר אמונה מכיוון שיש סיכוי שבמהלך צניחתו מטה התעורר והבין שטעה. כל רגע יכול להביא איתו שינוי והשעורים יכולים להיות קלים וקצרים כנמצאים במקום של התפתחות וצמיחה. כשמבינים שלכל אדם ובכל מצב כמעט יש אפשרות לעשות כמו בסיפור מגילת אסתר "נהפוך הוא" יום עצוב הופך ליום שמח. חובות יכולים להפוך להכנסות. פרידה כואבת הופכת לארוע משמח שבזכותו לומדים שיעור חשוב ומפנים מקום למה שמתאים באמת. עי התפתחות אישית היא עבודה שיכולה להיות מתישה ויכולה להיות מאתגרת ומהנה. חוויה מצמיחה. פגשתי אנשים שסיפרו את הסיפור שלהם בנימת רחמים עצמיים ולאחר שהסכימו להתבונן בסיפור שלהם בעיניים מפוקחות וגישה חיובית הבינו את מה שהפך את אותו הסיפור לארוע מעניין ומכונן. לסיכום: לא חייבים להתבודד באי קטן ומרוחק כדי להתפתח וגם הנסיעה להודו יכולה להיות טיול כייף כי התפתחות אישית זה כאן ועכשיו בעיניים פקוחות להתבוננות חיובית בפתיחות ונכונות לקבל אחריות ולעשות את מה שנכון לנו כדי שהסיפור יעשה היפוך כפי שאמר רבי נחמן "זכור הדברים יכולים להשתנות ברגע אחד מהרע ביותר לטוב ביותר" אשמח לתגובות ושאלות בנושא התפתחות אישית. כותבת המאמר: זהבה לביא ציירת/אמנית רב תחומית בוגרת בי"ס לאמנות פלסטית. מומחית לפרסנולוגיה – קריאת פנים ושפת גוף עוסקת באימון ילדים ומבוגרים בגישה הוליסטית לחיזוק הערכה ובטחון אישי וצמיחה בכל תחומי החיים מנחה סדנאות ומרצה לגופים ציבוריים וחוגים פרטיים