מהו הקרב מגע, כיצד התפתח, וכיצד לבחור מדריך קרב מגע מוסמך? קרב מגע הינה אומנות לחימה ישראלית, הנתפשת כיום בעולם כשיטת ההגנה העצמית היעילה ביותר. ברחבי העולם פזורים כיום כאלפי מכוני קרב מגע, ונדמה כי ההכרה הבין לאומית לקרב מגע ישראלי, הינה רבה יותר מאשר ההכרה לה זוכה הענף בארץ. בקיץ האחרון זכיתי להעביר סמינר למדריכי קרב מגע ביפן, המלמדים מעל ל 1000 תלמידים בטוקיו וכן יחידות של הצבא היפני. הגאווה שהייתה בליבי למראה המוזר של תלמידים יפנים המתאמנים בקב מגע הייתה עצומה. ובכן עולה השאלה כיצד התחיל הקרב מגע ומדוע הוא כל כך מוצלח בהשוואה לאומניות לחימה אחרות? שורשיו של הקרב מגע מתחילים בתקופת היישוב, תחת שלטון המנדט הבריטי, שעה שרמת הביטחון האישית הייתה נמוכה, והצורך בהגנה עצמית היה רב. המחסור בנשק חייב את העוסקים בהגנה על היישוב להצטייד בידע של אומנות לחימה. הראשון שמונה למשימה זו, היה גרשון קופלר, שיצר תוכנית אימונים המשלבת אגרוף ותרגילי ג'יאוג'יטסו. אותה תוכנית אימונים נשתמרה ברובה בפלמ"ח ולאחר מכן גם בראשית דרכו של צה"ל. בזמנו של גרשון קופלר קרויה אותה שיטה ספורט המגן, ולאחר מכן בשנות ה 40 שעה שהיא מכילה גם שימוש במקל, היא זוכה לשם קפא"פ – קרב פנים אל פנים. עם ההגעה לצה"ל השם קרב מגע מתחיל לתפוס, ולבסוף הוא נשתמר בצבא, כשיטת האימון ללחימת מגע. אחד מן המדריכים בפלמ"ח המטביעים את חותמם בהתגוננות כנגד סכין, ובהעשרת הידע הקיים הינו אימי ליכטנפלד. אימי עולה לארץ בשנת 42 ובהמלצת יצחק שדה מאמן את הפלי"ם בקרב מגע. עם הקמת צה"ל הוא נשאר במערך הצה"לי ומתמנה למדריך הראשי לקרב מגע. בשנת 1964 הוא פושט את מדיו ופותח את המכון האזרחי הראשון לקרב מגע. מהו הייחוד של אותו קרב מגע בהשוואה לאומניות לחימה זרות? הראשון שבהם הוא הפשטות והיעילות של השיטה. פשטות ויעילות שנוצרו כתוצאה מצורך צבאי שאינו מאפשר לימוד מסובך מידי, ודורש תוצאות מיידיות שכן אחרת האימון הינו חסר תועלת ביחס לצרכים. כתוצאה מגישה זו, השתנו תרגילים רבים מן ג'יאוג'יטסו שעה שנמצאו לא יעילים בשדה הקרב, ומנגד פותחו תרגילים חדשים, שאינם בוחלים בשימוש בנקודות תורפה, כאשר המטרה היא אחת: נטרול כל יריב, ללא קשר לגודלו במינימום זמן. כמו כן הקרב מגע הוא ישראלי, וככזה יש לו את אותה חוצפה הישראלית, שאינה נמנעת משאילת שאלות והטלת ספק בכל, ושתרמה רבות לפיתוחו והפיכתו לשיטה יעילה כל כך. פתיחת המכון האזרחי יצרה קושי משמעותי עבור הקרב מגע, והוא הצורך במתן מענה לסיטואציות מורכבות יותר שאינן קיימות בשדה הצבאי. צורך זה גרם לפיתוחו של הקרב מגע והפיכתו לעשיר יותר מן הקרב מגע הצה"לי באופן משמעותי. את פיתוחו של הקרב מגע האזרחי, יצר אימי יחד עם תלמידיו הבכירים, ובראשם אלי אביקזר ז"ל, שהתמקצע בשיטות לחימה זרות (חגורה שחורה בג'ודו, וחגורה שחורה באיקידו, התמחות בקראטה וג'יאוג'יטסו). חשוב להדגיש כי בשל השוני בין הקרב מגע הצה"לי לבין הקרב מגע האזרחי, הרי שאם פלוני טוען כי הוא יודע קרב מגע כיוון שעבר קורס בצבא, או שאף הדריך בצבא כמדריך קרב מגע, הרי אין זה אומר כי הוא בקיא בקרב מגע אזרחי, ושהינו מומחה לקרב מגע. כיום ישנה נטייה אצל לא מעט אנשי מקצוע, לקרוא לעצמם אנשי קרב מגע, בעוד שהלכה למעשה הם עוסקים באומניות לחימה זרות כג'יאוג'יטסו קראטה וכדומה. מטרתם היא שיווקית, לנוכח הידיעה כי קרב מגע כיום נתפס כשיטה הטובה ביותר להגנה עצמית, עם זאת אותו תלמיד חסר ידע יכול בטעות לחשוב שהוא לומד קרב מגע, בעוד שלמעשה הוא לומד משהו אחר לגמרי. אציין כי לגישתי לכל שיטה יש את היתרונות שלה, וראוי להתגאות במה שאתה מלמד, כל עוד אתה מאמין באותה שיטה ובדרכה. ובכן כיצד על התלמיד לזהות מדריך מוסמך לקרב מגע? ראשית עליו לבחון האם אותו מדריך שייך לעמותה מסודרת של עולם הקרב מגע, כאשר עמותה המשויכת לעולם הקרב מגע היא כזו המשויכת באופן ישיר לאחד מן התלמידים הבכירים של אימי (אלי אביקזר, חיים זוט, חיים גדעון או אייל ינילוב), ושבאמתחתה סילבוס מסודר ללימוד הקרב מגע. כמו כן יש לבחון מי היה המורה של אותו מדריך, ומה קשרו של המדריך לשושלת המדריכים כפי שהוצגה לעיל. הכותב הוא אביעד סגל, מומחה לקרב מגע, יועץ למשרד הביטחון, ותלמיד בכיר של אלי אביקזר ז"ל.