אחת הסיבות ללימוד אמנות לחימה, אם כי לא הסיבה היחידה, היא כדי שנוכל להגן על עצמנו, בחברה שנהיית יותר ויותר אלימה. אולם פעמים רבות אנשים שמתרגלים אמנות לחימה כזו או אחרת, ברגע האמת הפחד מתגבר עליהם, או שנראה שהדברים קורים מהר מדי, וכל מה שתורגל אינו מגיע לידי ביטוי. מדוע? כל טכניקה שנתרגל, טובה ככל שתהייה, אם ברגע של מתקפה האדם לא שולט על עצמו, לא שולט על הפחד שלו, הוא לא יוכל להשתמש בכל הכלים שלמד. כל עוד הלימוד נשאר ברמה הטכנית, בחזרה (לעיתים מונוטונית) על אותן טכניקות ותרגילים, לא בטוח שנוכל לסמוך על זה בשעת צרה. כדי שנוכל לעבוד עם הטכניקות שלמדנו, עלינו להיות מסוגלים להישאר בהכרה בשעת מתקפה, ובאופן יותר ספציפי, עלינו להיות מסוגלים להתגבר על הפחד שעולה. בשלב הזה אקדים ואומר שכל אדם פוחד. לא פוחד זה שעדיין לא נולד או זה שכבר מת. אל לנו לחשוב שאדם, מתורגל ככל שיהיה, לא פוחד. יש לו פחד, אך הוא שולט בו. זה המפתח את האומץ הוא שולט בפחד שלו ויודע כיצד להתנהל בכל סיטואציה. אפשר להסתכל על שתי סיבות עיקריות לפחד – בורות ושליליות. הפחד הוא דבר טבעי, ומלווה את האדם משחר ההיסטוריה. האנשים הקדמונים פחדו מן הברק והרעם, כיוון שלא ידעו את סיבתם. אנו מפחדים מדברים שאיננו מכירים, רק כאשר אנו מכירים דבר יש לנו אפשרות לשלוט. באותה צורה, כדי שאוכל לשלוט על עצמי עליי קודם כל להכיר את עצמי. סיבה נוספת לפחד הינה השליליות. יש לאנשים נטייה לראות את השלילי בכל סיטואציה. עד גיל שנה, תינוק שומע את המילה "לא" מספר רבים יותר של פעמים מאשר את שמו, בבית הספר מלמדים אותנו שאנו לא טובים בדבר זה או אחר, וכך הלאה. הדברים הללו יוצרים תחושה של חוסר בטחון עצמי, פחד, הערכה עצמית נמוכה, ובסופו של דבר אנו פוחדים ללכת אל עבר אתגרים מפחד שנכשל. הפחד הוא טוב, ואילו הפאניקה שלילית, והיא נובעת מחוסר שליטה על הפחד. בניי קונג, אמנות לחימה עתיקה שמגיעה מבתי הספר המסורתיים של סין, אנו לומדים לא רק טכניקות, אלא להכיר את עצמנו, לשלוט על הפחד שלנו, להרחיב את הכרתנו ועוד. אעבור על מספר עקרונות וכלים אותם אנו מתרגלים כדי לשלוט על הפחד. לחיות את ההווה - באופן נורמלי אנשים נמצאים עם מחשבותיהם בעבר או בעתיד. בניי קונג אנו מתאמנים כדי להישאר בהווה. בשעת פחד אנו צריכים למקד את המחשבות שלנו בהווה. אם נחשוב על העבר או על העתיד נייצר פאניקה או פנטזיה (שהינה תפיסה מוטעית וסובייקטיבית של המציאות(. סנכרון הגוף והמחשבות - כשאנו חיים את ההווה גופנו מסונכרן עם המחשבה, ורק כך ניתן לשלוט בפחד. כשהגוף לא מסונכרן עם המחשבה יש ספיקות, המקשות עלינו להתמודד עם הסיטואציה. בסיטואציה הדורשת להגן על עצמנו, למשל אם אדם מאיים עלינו (פיזית או אף עם כלי נשק), אנו מפחדים ומחשבותינו נודדות אל העבר או העתיד. מאד שכיח שכשמחשבותינו נודדות אנו שוכחים מהגוף ויש קשיחות גופנית. אם אעשה תנועה ללא סנכרון, אפספס ולא אשיג את מטרתי. אני חייב להיות בהווה ובהתאמה מושלמת כדי שכל התנועות יצאו נכון. להיות בתנועה - הפאניקה גורמת לשיתוק, לכן עלינו ללמוד לנוע, בשעת סכנה אל לנו לקפוא אלא חייבים להיות בתנועה. נשימה - דמיינו אדם בפאניקה, אבל נושם רגוע... לא כ”כ מסתדר. כשמגיעה הפאניקה אנו מיד עוברים לנשימה שטחית ומהירה. כאשר אדם בפאניקה, לומר לו להירגע לא ממש יעזור. אבל אם נעזור לו לנשום בצורה רגועה, נשימה בטנית ומלאה, יהיה לו מאד קשה להמשיך להיות בפאניקה. כדי שהפחד לא יהפוך לפאניקה עלינו ללמוד לעבוד איתו. לשם כך עלינו לעשות שלושה דברים: ראשית, עלינו לקבל אותו. להכיר בכך שהפחד קיים כתגובה טבעית. שנית, ללכת לעברו. הפחד תמיד נראה כמפלצת אימתנית, אבל כאשר אנו 'מסתכלים לו בעיניים' אנו רואים שהשד אינו נורא כל כך. אומן לחימה הולך לתוך הפחד, כדי לעבור את מגבלותיו. ודבר נוסף, עלינו לתרגל מחשבה נכונה כדי לשלוט על הפחד. תגובה פיסית נכונה תגיע רק מתוך מחשבה נכונה, אינטליגנטית, עם הכרה, ולא מתוך תרגול מונוטוני וחסר הכרה של תנועות. כל תנועה פיסית שנעשה, מקורה במחשבה, ולכן באימונים נתרגל צורות מחשבה נכונות. בנוסף כמובן נתרגל כלים טכניים לשליטה על הפחד, כלשון על החיך העליון, נשימה בטנית ותשומת לב לכפות הרגליים. לסיכום, אמנות לחימה פילוסופית, או קלאסית, מטרתה לפתח את הלוחם. אצל הטיבטים המילה לוחם מגיעה מהמילה "פאוו" – שמשמעותה לוחם וגם אומץ. אצל הטיבטים הלוחם אינו זה שהולך להרוג אנשים, אלא זה שיש לו אומץ וששולט בפחדיו. הניי קונג הינה אמנות לחימה אינטליגנטית, העוזרת לנו לפתח את האומץ, לשלוט על הפחד, להכיר את עצמנו ולהתנהל בעולם בצורה שלווה והרמונית.