כולנו מחפשים חוג לילדינו,משהו נחמד,כייפי, רצוי בעל ערך מוסף להעביר איתו את שעות הפנאי מבלי להיתקע מול מסך המחשב\טלויזה, בחוץ יש מגוון חוגים,כן כולם מחזרים אחרינו ההורים המשלמים...אז איך לבחור חוג בכלל ולמה בכלל חוג אמנות? דבר ראשון חוג זה לא עונש ולא חובה, לילדינו יש מספיק מטלות שהמורה דורשת,שההורים דורשים(או לפחות מנסים..."סדר ת'חדר!"). את החוג הם צריכים לבחור על פי נטיות ליבם,מי שאוהב לרקוד,שיחפש חוג ריקוד בסגנון האהוב עליו, מי שאוהב ליצור, שיחפש חוג שבו יוכל ליצור. משהו כייפי, לנשמה,פעם בשבוע שהיא רק שלו, זמן איכות בתחום האהוב עליו או עליה. שרק הוא\היא הולכים לשם עם אימא או אבא. חוג אמור לפתח את הילד בתחום שבחר,אמור לספק לו בטחון עצמי וכן מותר גם סיפוק ומיידי. ישנם תחומים, בספורט למשל שמתאימים להרבה ילדים עם "קוצים בטוסיק",אלא שכל הזמן קופצניים שדקה קשה להם לשבת, בתוך תחום זה צריך זמן ואורך רוח על מנת להגיע להישגים, כל רקדנית היתה צריכה להשקיע מספר פעמים בשבוע על מנת להיות בכושר ולהיות מסוגלת לעשות את התרגיל הקשה ביותר בקלילות של מה בכך. גם שילד יוצר עבודה בחוג אמנות והעבודה דורשת מספר מפגשים בחוג, יש את עניין הדחיית סיפוקים שהיא היכולת של הילד לחכות בסבלנות,להשקיע בעבודה ,לדעת שיש שלבים לעבודה ולפעמים צריכים להמתין כדי שתתייבש ולהמשיך אותה רק שבוע אחרי, ובמשך השבוע חושבים על תכנון המשכי ומצפים ומצפים למפגש הבא, בכל זאת יש המון דברים חיוביים שהם "אוצרות הטבע" שלנו מעבר לחוג עצמו, גם בחיים לא הכול הולך מהר ובקצב שנרצה, לפעמים לדברים יש את הקצב שלהם...אבל בחוג אמנות שהוא מגוון ,העבודה בו יחסית מהירה, ישנן עבודות קצרות שלוקחות שיעור-שניים וישנן ארוכות יותר הדורשות עד 5 שיעורים, אבל עדיין הסיפוק מהיר יחסית, לא צריך להרים משקולות שנים כדי להצליח, הסיפוק מהיר הרבה יותר,תחושת ההצלחה נעימה, בטחונו העצמי של הילד מחוזק וכולם יוצאים נשכרים. צריך לשים לב שהחוג לא קשה מידי לילד,קושי מתסכל או שהמורה "עוזרת מידי", אבל הכי חשוב שהתוצרים גם מכבדים את הילד שיצר אותם,כי האיכות ורמת הגימור הם חלק בלתי נפרד מהעבודה. ומה לגבי פיתוח הדמיון, היצירתיות?נכון יש שיעורים שהם יותר טכניים, אבל גם בהם הילד הוא שיחליט מה ליצור במסגרת הטכניקה הנלמדת. ילד יצירתי ילך צעד אחד קדימה עם הטכניקה לרעיון שלו,ילד פחות יצירתי יכול ליהנות מהעובדה שהצליח ליצור טכנית גם אם הרעיון לא מפותח או לחקות את המורה,אז מה יש הרבה אמנים מפורסמים שהעתיקו בגלל שהיו מושפעים מאמנים מפורסמים אחרים באותה תקופה עד שפתחו לעצמם את האני מאמין שלהם. חשובה גם השכלתה של המורה,כן תעודות והשכלה הן נכס ומורה שלמדה חשוב יהיה לה גם ללמד, מעבר ללימוד העשייה הטכני, חשוב יהיה לה לחבר את הטכניקה לאומן שיצר בדרך דומה וכאן נמצא הערך המוסף טכני וידע בצידו. אני זוכרת שתי תגובות שחיממו את ליבי. האחת עוד בתחילת דרכי כמורה לאמנות ומעצבת. האם סיפרה לי כי ביתה,ילדה בכתה ב' ידעה לענות שאלה על עבודה ספציפית של פאבלו פיקאסו בתוכנית "מי רוצה להיות מיליונר", היא ידעה כי למדה בחוג, ההורים היו מופתעים וכן ידע הוא נלמד,הוא לא משהו שנולדים איתו.כמובן שהפידבק מההורים שישבו בסלון המומים ,היה אף הוא מיידי.והשכלה כללית היא משהו נרכש לאורך שנים על גבי שנים. ומקרה שני, ילדה לא מקובלת בכתתה שלמדה ברצף מספר שנים ,חיממה את ליבי כשנודע לי מהאם כי פה יש לה נחת רוח,שלווה וביטחון שאין לה לצערי בכתתה עם כל מה שאיתו היא צריכה להתמודד. ואם על חוג אמנות כבר דיברנו, שימו לב האם המורה מגוונת?,מעניינת?, מלמדת בכל עבודה טכניקה שונה, יש לה מספיק ידע בתחומים שונים או שהיא תקועה בסוג אמנותי אחד שאולי מעניין מאוד אותה, אבל הילדים התעייפו כבר ורוצים הלאה לדבר הגדול הבא. האם היא יודעת ליצור מתח,עניין,לעבור מעבודה בחומרים יבשים לעבודה בחומרים רטובים. האם אחרי שיעור ציור, יגיע שיעור פיסול? האם אחרי עבודה ארוכה שבו יצרו במשך מספר שיעורים כדי להגיע לתוצר הסופי ,תלמד שיעור קצר ,עבודה בני שני שיעורים ואולי אפילו אחד.