קסם המחול המזרחי– או איך בעצם גיליתי את המפתח לגילוי האישה שבתוכי נולדתי בלשון נקבה , עוברית קטנה , תינוקת , ילדה , שמרגע לרגע הפכה מנערה לאישה בשלה. שנים ניסיתי להבין את מקורות נשיותי. את המורכבות , העוצמה שברכות , המפתח לדלת הסתרים שתוביל אותי להרמון האישה שבתוכי. כמישהי שמגיל קטן רקדה בלט , ג'אז , מחול מודרני , התעמלות אומנותית , תמיד חיפשתי עוד דרך להעשיר את נפשי וגופי , לגלות מקומות שעדיין לא הכרתי , ובכל זאת עדיין לא הצלחתי למצוא שפה שתניע את הגוף בצורה חושנית , שפה שכולה הומור ושובבות , שפה שתגרום לי להרגיש בשלום עם גופי. יום אחד , בגיל 24 , ראיתי סרט תיעודי שעשו על הזמרת זהבה בן. בסרט נכללו לא מעט סצנות המתעדות את הופעותיה של זהבה בהן היא שרה גם בשפה הערבית. אני זוכרת את הרגע בו מצאתי את עצמי נשבית בקסם השירה , לאט , לאט הפכה העלילה למשהו שולי , מה שהפנט אותי יותר מכל היו כלי הנגינה , הסלסולים הקלאסיים על רבעי הטונים , אני , שתיעבתי כל מה שקשור למוזיקה מזרחית או ערבית ובעצם גדלתי על מוזיקת רוק ופופ , קלאסית וג'אז , מצאתי את עצמי יושבת באולם החשוך ומזילה דמעה המהולה בפרץ חמצמץ של נוסטלגיה אבודה. חזרתי לביתה של סבתי המנוחה. יום שישי , המטבח כמרקחה , סבתא מחלקת לי פקודות , שולפת צלחות וסירים , ברקע , מאיימים לשבור את הקירות , הסלסולים הבוקעים ממכשיר הרדיו המפלצתי - אום כולת'ום , פאריד אל אטרש , עבד אל חאלים. סבתא , לבושה ב"דשדשה" – שמלת הכותנה הלבנה שכמותה היו לה עשרות בארון, לא מפסיקה לשיר. תוך כדי היא מנענעת את פלג גופה התחתון , זרועותיה המשומנות נעות כנחשים בקצב המוזיקה , כרכוש הסכין החותכת את הירקות לא עומד בקצב , סבתא מקלפת , מתבלת , בוחשת בסירים המהבילים , מחוללת יחד עם המטעמים. היא מקרבת אל שפתיי כף עמוסה ברוטב אדמדם ובמיה , מגחכת לעצמה בעוד היא מבחינה כיצד אני מביטה בה בהשתהות , תוהה ביני לבין עצמי ממתי סבתות רוקדות ואיך זה שגופה העבה מצליח להתנועע כל כך בקלילות , ללא עבותות , משוחרר לחלוטין רק היא והמוזיקה. אחר כך היא תתחיל להאיץ בי , מזרזת בעדינות , מזכירה לי שבעוד כמה דקות מתחיל הפולחן למענו היא חיה - הסרט הערבי. עם השנים דקלמתי את שמות כל השחקנים והשחקניות בעל פה , מתמוגגת מהאינפנטיליות המתקתקה שאפיינה את הסרטים , אך בעיקר לומדת להסב לסבתא לא מעט נחת. אחרי ויכוחים בלתי פוסקים הועלתי בטובי לקשור על האגן צעיף מהוה שזרקה לעברי ולפזז יחד עם אחת הרקדניות שהופיעו על המרקע , מבלי לדעת באמת מה אני עושה. סבתא מחאה כפיים , מסבירה לי תוך כדי שלא צריך לדעת יותר מידי אלא פשוט להרגיש , את התוף את החליל , את השמחה , זה כל הסוד , היא סיכמה וחזרה לנענע את ראשה ללא הפסקה. יום לאחר שראיתי את הסרט על זהבה בן , ניגשתי לחנות הדיסקים הקרובה ביותר לביתי ורכשתי דיסק עם שירים בערבית , עומדת כל יום מול המראה , מנסה לתרגם את הקצב לשפה של הגוף. שבועיים לאחר מיכן מצאתי את עצמי בשיעור ניסיון של ריקודי בטן , מתאהבת מחדש בגופי כפי שמעולם לא התאהבתי , מתרככת , משתחררת , משם כבר כל השאר היסטוריה. שפת המחול המזרחי היא שפה של עושר ושל פשטות , כל עוד נשארים נאמנים לקצב , ניתן אפילו ליישם אותה על סוגי מוזיקה אחרים , השפה הזו , בדיוק כפי שבעבר היא הצליחה להפיח במטבח של סבתי חיים , הפכה בהווה את גופי לכלי הקשה עשיר בצלילים וצבעים. היום , החוויה של תלמידותיי היא שיקוף החוויה שלי. בעוד הן מתמסרות לחדווה האינסופית של הריקוד הזה , נשים מכל הסוגים , המינים והגילאים. יהודיות. ערביות. חרדיות. צעירות. מבוגרות. אחת בהיריון. אחת אחרי לידה. זאת עומדת להתחתן. זאת לא מזמן התחתנה. מגדל בבל של נשיות , איחוד נשמות טהור מלא בשמחת חיים , לאט , לאט מתקלפת מהן שכבה עבה של פחדים , עכבות , גופן מגמגם קמעה בהתחלה , בדיוק כפי שגמגם גופי כשניסיתי לחקות את תנועת האגן של סבתי , עד שלאט לאט התוודעתי ליופיו ועוצמתו כשסבתא הסבירה לי כמה שזה שמח ובריא. לכל הפעילויות של דנה רוזנאי https://www.hoogel.co.il/Content/CustomerAdvertisement.aspx?CustomerId=18472