רוב האנשים הפונים אלינו לקבלת עזרה בנושא כעסים או עצבים, או לחצים, מבקשים לשלוט בכעסים שלהם. מה זה אומר לשלוט בכעסים? האם זה אומר לדחוס אותם פנימה, ואז לא ייצאו החוצה? האם זה אומר להכניע אותם? האם זה אומר כשעולה כעס, להצליח לספור עד 10? האם זה אומר להביע את הכעס בדרכים אחרות? מה באמת זה אומר?

אנשים רבים לא מביאים בחשבון אפשרות נוספת: אפשר פשוט לא לכעוס. לא לכעוס בכלל?

בואו לא ניסחף?

טיפונת כעס יש לכל אדם. זה לא משפיע על מהלך החיים באופן כללי. מה שאני מתכוונת הוא שאפשרי לא לכעוס באופן טבעי. לא צריך להכניע את הכעס, או לשלוט בו. כי כל רגש שמכניעים אותו, יוצא בסופו של דבר. דומה הדבר לבלון. ברגע שאנחנו ממלאים בלון באויר, בשלב מסוים לא יהיה מקום בבלון והוא יתפוצץ. כך גם באיסוף כעסים והכנעתם. בסופו של דבר בן אדם כזה יגיע להתפרצות גדולה.

לעומת זאת, קיימת אפשרות נוספת: לא להגיע לכעס ב99% מהמקרים שבהם אנשים כועסים.

ניקח לדוגמא את הכביש: אם פעם כעסתם הרבה בכביש, תוכלו מעכשיו לא לכעוס בכביש באופן טבעי. בלי צורך בשליטה. עדיף שזה יבוא בטבעי מאשר בכוח, מסכימים איתי?

כמו שאחת ממשתתפות הסדנא סיפרה במפגש חמישי:
"כשבעלי מדבר איתי, אני מקבלת באופן טבעי את דבריו. לא מתנגחת איתו, לא מפסיקה אותו באמצע המשפט, לא מתעקשת שאני הצודקת, לא אכפת לי מי צודק, לא לוקחת ללב, לא לחוצה, לא מוציאה אותו הטועה או הטיפש. בעלי לא יודע איך לעכל את זה. זה דבר חדש. הוא לא מכיר אותי. הוא התאהב בי מחדש. מה שחשוב הוא השקט שיש לי בפנים. אני לא זוכרת שלפני הסדנא היה לי רגע כלשהו של שקט פנימי. החיים שלי היו סחרחרה. לונה פארק. לא היה רגע דל. הייתי במשהו הדומה למרוץ. ולעומת זאת, היום אף אחד לא יוכל לקחת לי את השקט שלי".

אם כן, אנחנו לא רוצים לשלוט בכעסים, אלא להשתחרר מהם. אנחנו רוצים להגיב באופן שונה לכל מיני סיטואציות בחיים שלא יכולנו להתמודד איתן. המטרה היא להגיב לסיטואציות אלה בהבנה, ברוגע, בשלוה, בקבלה, באכפתיות, בהקשבה ועוד.

וזה מביא אותנו לשאלה: איך עושים זאת?

תחילה נבין שהשפה שלנו משפיעה על הרגשות שלנו. כאשר אני אומרת "שפה", זה כולל את המחשבות שלנו, וגם אמונות הנמצאות בתת המודע שלנו. אמונות אלה כוללות חוות דעת על אנשים, על העולם, על החיים ועל מצבים מסויימים בחיים.

השפה שלנו, המחשבות שלנו מתחלקות לנוסחאות: למשל: או שחור או לבן. זוהי נוסחת חשיבה שמשפיעה על הרגש.

ולכן, בשלב ראשון מומלץ להפסיק לחשוב בקצוות. החיים הם לא או שחור או לבן. החיים הם לא או מצליח או נכשל. בחיים זה לא או הכל או לא כלום. אנשים שיש להם גישה כזו לחיים, חווים חוסר שקט. הם חווים חוסר איזון במוח. לאנשים אלה יש פחדים למיניהם. כדי להגיע לאיזון עלינו להגיע לאיזון. להבין שיש עוד צבעים, יש עוד אפשרויות. לא רק שחור או לבן. בן אדם שכועס על מישהו בכביש, או בעבודה, או בבית, ישתחרר מהכעס ברגע שיבין שהוא לא קובע מי עבריין ומי לא. מי נוהג טוב ומי לא. זה לא עניינו של אף אחד.

בשלב זה חלק גדול מהקוראים יגיבו ב: "אז מה, אני אתן לאחרים לסכן את חיי?"

מי שהגיב כך, חושב בקצוות. משום שלא עלתה לכם האפשרות שאנשים לא באמת מסכנים אתכם. אתם יכולים להיות בסכנה רק כאשר אתם חושבים על איך אחרים נוהגים. לעומת זאת, כאשר אתם מפסיקים לחשוב על איך אחרים נוהגים, לפתע תרגישו שהנסיעה בטוחה לחלוטין. נסו את זה ותגלו שכאשר אתם לא חושבים על נהגים אחרים, אלא רק על עצמכם, אתם לא חשים סכנה. אני מזכירה לכם, מי שחש סכנה, חווה חוסר איזון במוח. אנשים עם איזון במוח לא חשים סכנה. ודוקא הם תמיד מגיעים למחוז חפצם בריאים ושלמים, והכל רגוע איתם.

מסקנה: כדאי להשתחרר מהכעסים.

איך עושים זאת? בתור התחלה, מפסיקים לחשוב בקצוות. חושבים באמצע. חושבים באיזון. ובשלב השני, מפסיקים להאשים אחרים. האשמות גורמות לחוסר איזון במוח. לכן, כל פעם שאתם מאשימים מישהו, תדעו שאתם מזיקים לעצמכם. המוח שלכם מגיב בהתאם לזאת. הוא מפריש כימיקלים המכילים רעלים לתוך הגוף. ורעלים אלה גורמים לבעיות גופניות. אתם מעדיפים להיות בריאים, נכון?

ושלב שלישי: מתרגלים נשימות. תשקיעו בעצמכם. תשקיעו כל יום חצי שעה רק בעצמכם. תכניסו אויר לבטן, תחזיקו קצת ותוציאו את כל האויר.שימו לב לנשימותיכם. שימו לב לגופכם. תחיו כאן ועכשיו. אתמול לא רלוונטי. מחר לא רלוונטי. תחיו את העכשיו. תהנו מהרגע, כי הרגע הזה הוא שלכם. זהו רגע של חיבור לאני שלכם, חיבור למי שאתם, חיבור לדבר האמיתי.